תקציר
בעיני היסטוריונים רבים, כל בני-האדם נחשבים כראויים למחקר היסטורי ולייצוג היסטורי, בעוד שחיות מצויות מחוץ לטווח ההתעניינות של החוקרים ושל קהלם. בכתיבה ההיסטורית, חיות מיוצגות אפוא בתור אובייקטים של פעילות או מחשבה אנושית ולא כסובייקטים בפני עצמם. אחת ההנחות המרכזיות שעומדות מאחורי גישה זו היא שחיות לא עוברות שינויים היסטוריים אלא שינויים ביולוגיים בלבד, דהיינו: הן עוברות שינויים גנטיים והתנהגותיים בתגובה לשינויים סביבתיים; הן אובייקט פסיבי של לחצים סביבתיים ולא יוזמות בעצמן שינויים גנטיים והתנהגותיים; והשינויים הסביבתיים העיקריים שמשפיעים עליהן הם מחזוריים (עונתיים) או אטיים ביותר (אקלימיים וגיאולוגיים). בני-האדם שזוכים לתשומת-לבם של היסטוריונים, לעומת זאת, נחשבים כמי שמשתנים לא רק בתהליכים ממושכים ביותר (extreme longue durée) אלא בטווחי זמן שונים במקביל, וכמשתתפים פעילים בהובלת חלק, לפחות, מהשינויים שעוברים עליהם. אולם, בבחינה שיטתית, הנחות והגבלות אלה אינן מצדיקות התעניינות היסטורית בבני-אדם בלבד.
בכל הנוגע לטווחי הזמן שבהם מתרחשים שינויים בחיות, אלה מתקצרים והולכים עקב השפעתם של בני-אדם על הסביבה הטבעית בכלל ועל חיות בפרט. אגב כך, מתבלטים אירועים מחוללי שינוי. מצב זה ניכר במיוחד בחיות מבויתות, שסביבת חייהן משתנה בקצב דומה לשינויים שמתחוללים בסביבת חייהם של בני-אדם, והשינויים מעוררים התנהגויות חדשות בטווח של שנים מעטות. גם שינויים גנטיים בחיות מבויתות, שבעבר ניכרו בטווחי זמן של מאות שנים לכל הפחות, ניתנים כיום לזיהוי בטווח של שנים בודדות ובזיקה לאירועים מסוימים. חייהן של חיות בר משתנים אף הם בקצב גובר, כתוצאה מהשפעות אנושיות: השמדה, העברת חיות לאזורים חדשים, שינוי בתי-גידול ושינויים אקלימיים. הזמן הביולוגי של חיות מסופח אפוא יותר ויותר לזמן ההיסטורי של בני-האדם.
בכל הנוגע להובלת שינויים היסטוריים, למעשה גם שותפותם של המוני אנשים באירועים ובתהליכים היסטוריים היא תגובה גרידא ליוזמה של אחרים או ללחצים סביבתיים. אם אנו מוצאים עניין היסטורי בחיי אנשים אלה, אין הצדקה שלא נגלה התעניינות דומה גם בחיות שמגיבות לשינויים שלא הן יזמו. מצד אחר, חיות אינן אובייקטים פסיביים של לחצים סביבתיים ואנושיים. המחקר במסורות/תרבויות של חיות חושף מרכיב נלמד ויצירתי בהתנהגותן של חיות ממינים רבים, ואגב כך מסתבר שאפילו שינויים גנטיים בטבע תלויים בהתנהגות נלמדת, ובכלל זה למידה חברתית. הזמן הביולוגי דומה אפוא לזמן ההיסטורי הרבה יותר ממה שמרמזות תפיסות מיושנות במדעי החיים. אם באופן מסורתי זואולוגים בחנו אירועים בחייהן של חיות במטרה לגבש הכללות על טבען הקבוע-לכאורה (קרי: המולד), כיום מופיעים במחשבה הביולוגית על חיות סימני היסטוריזציה. עם הצטברותו על פני עשורים של ידע פרטני על קהילות מסוימות של חיות, זואולוגים מגלים עניין גובר בשינויים שמתקיימים בחיות בטווחי זמן היסטוריים מובהקים. תובנות אלה מכוננות רציפות גוברת בין מדעי החיים למדעי האדם.
