תקציר

בשיח המדעי והפופולרי כאחד, חיות בר נתפסות בדרך-כלל במונחים א-היסטוריים. מקובל להניח שהן מתקיימות במחזורי חיים אחידים, ושהן משתנות רק בתגובה לשינויים סביבתיים אטיים. ההבדלים בין פרטים שונים ובין קהילות שונות נחשבים זניחים ובלתי ראויים לעניין ולתיאור פרטני.

גישה אחרת נהוגה כלפי חיות ממין (או תת-מין) שנמצא על סף הכחדה, לפחות כשמדובר ב"מגפאונה כריזמטית" המעוררת עניין מדעי וציבורי ניכר בהצלת המין מהכחדה. עם התדלדלות אוכלוסיית המין הנדון עוברים הפרטים זיהוי אישי ו/או קבוצתי ונהפכים מושא למעקב של קהילה מקצועית ושל קהל מתעניינים גדול. אגב כך מתחדדים ההבדלים בין קבוצות של חיות ובין אינדיבידואלים, ואירועים בחייהן מקבלים חשיבות כמקרים פרטיים, חד-פעמיים והרי-גורל. במובן זה, חיות על סף הכחדה הופכות מישויות זואולוגיות ואקולוגיות לישויות חברתיות, ביוגרפיות והיסטוריות. אגב כך נכרך תיאורן בתיאור האנשים שבאים איתן במגע – ציידים, ביולוגים, חקלאים, מזהמים וכיו"ב. שילוב זה בין תיאור החיות לתיאור האנשים מחדד את ההיסטוריוּת של התיאור על חשבון הזואולוגיוּת שלו.

מצד אחר, תיאורי החיות האחרונות בנות מינן עמוסים במשמעות סמלית כבדה – בהשוואה לתיאורים ביוגרפיים והיסטוריים "רגילים" יותר. תיאורי החיות מהווים מעין מיתוס מכונן, אך במהופך: בדומה למיתוס, סיפור ההכחדה מסביר את תולדות היחסים שבין המין הזה כולו לבין בני-האדם; ובניגוד למיתוס, סיפור ההכחדה לא נועד לבסס את הלגיטימיות של היחסים האלה אלא להוקיע אותם. במובן זה, התיאור הביוגרפי וההיסטורי של חיות ממין שנמצא על סף הכחדה מגלם עניין במין בכללותו, בדומה לתיאורים זואולוגיים.

המקרה המרכזי שאליו אתייחס לצורך המחשת הטענות שלעיל הוא ייצוג הנמר המדברי (Pantera pardus nimr) ביובל השנים האחרונות בישראל, בפרסומים מקצועיים ופופולריים.

התקציר נועד להרצאה שהתקיימה בכנס הישראלי השנתי ה-2 להיסטוריה סביבתית, יד יצחק בן-צבי, 8.10.2015. גרסה מורחבת של ההרצאה הזו פיתחתי במסגרת פרטית, 22.10.2015; וכן בפורום יחסי אדם-חיה, בית-הספר ללימודי הסביבה, אוניברסיטת תל-אביב, 1.5.2016.