• איזו תועלת אפיק מהרכיבה?
• ומהו משקל התועלת מול הנזק?

הגישה השנייה מתמקדת בקביעת הנחיות כלליות להתנהגות שלנו, ללא תלות בתוצאות של כל מקרה ומקרה. כאן השאלה היא:

• האם הרכיבה, או ההכנה לרכיבה (האילוף וכו') פוגעות בזכויות בסיסיות של הסוס?

שתי הגישות הללו לבעיית הרכיבה משקפות גישות נפוצות ביותר למוסר בעולם המודרני החילוני. כל אחת מהן מאפשרת לבחון כל שאלה של טוב ורע, אך לשתיהן יש גם חסרונות. למשל, שתי הגישות אינן מיטיבות לטפל בנושאים הקשורים בחיים המוסריים, כגון: מוטיבציה מוסרית, חינוך מוסרי ואיזון בין כלל העניינים המוסריים בחיינו.

גישה קדומה יותר למוסר מטפלת ביתר הצלחה בשאלות כאלה. גישה זו עדיין נפוצה בתרבויות דתיות במערב ובמזרח, ויש התעניינות מחודשת בה גם בעולם החילוני, ובכלל זה בהגות פמיניסטית. גישה זו היא "תורת המידות הטובות והרעות".* אם נחזור לדוגמת הרכיבה, השאלות העולות מתוך תורה זו הן:

• האם הרכיבה מפתחת או מבטאת מידות טובות?
• או האם היא גורמת או מבטאת השחתת המידות?

מידות טובות ומידות רעות

כשדנים במידות טובות ורעות, מתייחסים לתכונות (או נטיות, מעלות וכו') ספציפיות. למשל: יושר, הגינות, אומץ ואכפתיות – לעומת נטייה לשקר, פחדנות, אדישות מוסרית וכיוצא באלה. העניין המסורתי במידות טובות ורעות כרוך בתפיסה כוללת של חיי האדם המוסרי, תוך מאמץ לברר מהו האדם הטוב, או מהם החיים הראויים לחיותם. המידות הרצויות כרוכות זו בזו באדם השלם, במסגרת של מסלול חיים כולל בתוך נסיבות חברתיות נתונות. מוקד העניין אינו פתרון בעיה ספציפית, אלא תפקודו של האדם במכלול תחומי האחריות המוסרית בחייו: במשפחה, בין החברים, במדינה, בקהילה המקצועית וכו'.

במחשבה המוסרית על בעלי-חיים, הוזנחה "תורת המידות הטובות והרעות". אולי הסיבה לכך היא שענייני בעלי-חיים נחשבים כתחום ספציפי ומובחן, שדורש פחות מחשבה על כלל החיים המוסריים ויותר תשובות נקודתיות וטכניות על שאלות של "מה לעשות במקרה נתון". אם כך אמנם אנו חושבים על בעלי-חיים, זוהי טעות. מבט מעמיק יותר יגלה שהנושא רלוונטי כיום כמעט לכל תחומי החיים ולמכלול האישיות שלנו.

מידות בחברה המודרנית

התגשמות החיים הטובים, מבחינה מוסרית, תלויה לחלוטין בנסיבות החברתיות הנתונות. אריסטו, למשל, סבר שאין משמעות לחיים מוסריים מחוץ לגבולות עיר-המדינה. שינוי הנסיבות מחייב אפוא שינויים מסוימים בהגדרת החיים הטובים או האדם הטוב. כך בחברה צבאית אומץ ונחישות הם מידה טובה, בעוד שבחברה קתולית ענווה וצניעות מינית מקבלות מקום מרכזי.

ומה מיוחד לחברה המודרנית, התעשייתית, הצרכנית? אם יש הבדל מהותי מבחינה מוסרית בין החברה הזו לבין חברות מסורתיות, הוא טמון בכך שכיום אנו משפיעים זה על זה ממרחקים הרבה יותר גדולים, באמצעות בחירת מנהיגים למדינות ענקיות, דרך עבודה בייצור מוצרים ובמתן שירותים, ומעל לכל – באמצעות צריכת מוצרים. רוב הפריטים שאנו קונים, יוצרו במקומות רחוקים, או לכל הפחות במתקנים סגורים, ואיננו יודעים איך הם יוצרו וכיצד הם הגיעו לחנות. זו איננה רק בורות טכנית, אלא גם בורות מוסרית: אין לנו מושג מי הרוויח ומי נפגע עד שהמוצר הגיע אלינו.

בתרבויות מסורתיות יותר, ההשפעה ההדדית מתקיימת ברובה הגדול במסגרת קשרים קרובים. אולם כיום עבר חלק משמעותי ביותר מההשפעה ההדדית ליחסים רחוקים ומנוכרים, שאין בהם שום שותפות של זהות ושייכות. לכן בחברה המודרנית, התעשייתית והצרכנית, לא די ברעיונות מסורתיים על מידות טובות; החברה המודרנית זקוקה למידה טובה חדשה. ניתן לכנות מידה זו בשם "ערנות מוסרית למרחוק" או "צרכנות רגישה". המדובר בערנות ביחס לתהליך הייצור של החפצים הדוממים שבחיינו, ונכונות להשקיע מאמץ בחיפוש אחר ההשלכות המוסריות שיש לתהליך הייצור. המידה הטובה החדשה היא הנטייה להתבונן במוצר צריכה ולהבחין כיצד הוא מגלם בתוכו את ההיסטוריה של ייצורו ואת גורלם של השותפים הסמויים בתהליך. כנגד המידה הטובה, עומדת המידה הרעה – "קוצר-רואי מוסרי" או "צרכנות מנוכרת". זוהי הנטייה לזהות במוצרים אך ורק מחיר כספי, ערך שימוש או עניין סמלי, והיא נתמכת על-ידי מגמות רווחות בתרבות: קידוש הקניות כבילוי בעל ערך בפני עצמו, לחץ חברתי להחליף מוצרים ישנים ותקינים בחדשים, וכדומה.

צמחונות והמידה הטובה

"ערנות מוסרית למרחוק" יכולה להתפתח ולבוא לידי ביטוי בדרכים מגוונות, למשל:

• מאמץ פעיל למען מי שנפגעים הרחק מאתנו;
• החרמת מוצרים שיוצרו בתנאי עבדות או כיבוש;
• צרכנות ידידותית לסביבה;
• והחרמת מוצרים מן החי.

צמחונות היא ללא ספק אחת מההתגלמויות הבולטות ביותר של המידה הטובה הזו. ניתן להשוות זאת, למשל, לחרם על נעליים שיוצרו בתנאי העסקה אכזריים בסין: נאמר שאני קונה נעליים אחת לשנה; לשם כך עלי לבצע בירור נקודתי, ביקור בחנות – וגמרנו. העניין המוסרי צץ בחיי למשך ימים אחדים בשנה, לכל היותר, ונעלם.

צמחונות, לעומת זאת, מלווה אותנו יום יום. אנו קונים אוכל כמעט מדי יום, אוכלים מספר פעמים ביום ומרכזים חלק ניכר מחיי החברה והמשפחה שלנו סביב הארוחות. לכן צמחונות מטעמי מוסר (אך לא מטעמי בריאות או טעם) מכניסה לחיינו ממד מוסרי יומיומי ונוגעת ברבדים שונים של אישיותנו. אי-אפשר לתחום את הצמחונות בהגדרה צרה של "מעשה טוב", או כעיסוק בבעיה ספציפית; הצמחונות הופכת תחום נרחב של אדישות וריקנות מוסרית בחייו של אוכל הבשר – לתחום של עניין ופעילות מוסריים. המעבר לצמחונות מהווה תקופה אינטנסיבית, שבמהלכה נטענת כל ארוחה בשאלות של טוב ורע. לאחר מכן, כשהתזונה הצמחונית הופכת להרגל, עדיין נותר – במשך כל החיים – הצורך להתמודד עם שאלות מוסריות הנוגעות לחיים המשפחתיים והחברתיים בעולם שרובו אוכלי בשר. שוב ושוב עולה הצורך למצוא איזון נכון בין שיקולי הצמחונות לבין התפקוד הטוב בתור בן/בת, חבר/ה, שותף/ה לחיים או הורה. הצמחונות מטעמי מוסר מחייבת אפוא שכלול מתמיד של המידות הטובות, וגידול ילדים לצמחונות מטעמי מוסר מהווה את אחד מהכלים האפקטיביים ביותר לחינוך מוסרי.

התייחסות נדירה לנושא זה ניתן למצוא בדיון קצר שערך הפילוסוף סטיב ספונטזיס:

"החלטות בעניין מה לאכול או ללבוש ואילו ניסויים לבצע, שכיום אינן נחשבות בתור עניינים מוסריים, יהפכו, דרך שחרור בעלי-החיים, למצבים המחייבים חמלה, אלטרואיזם, כבוד לאינטרסים ולזכויות של אחרים, הגינות, נכונות להתייצב ולקחת סיכונים להגנה על אלה שאינם מסוגלים להגן על עצמם, וכן הלאה. לכן, על פני הדברים, נראה ברור ששחרור חיות זה משהו שעלינו לעשות כדי לפעול להשגת המטרה של פיתוח אישיות מוסרית באמצעות התייחסות למוסריות בתור דרך חיים כוללת." (עמ' 90)

טבעונות והמידה הטובה

טבעונות מטעמי מוסר (כלומר החרמת מוצרי חלב וביצים) מעמיקה את "הערנות המוסרית למרחוק" ואת החיים המוסריים בכלל. זאת לא רק בגלל מבחן התוצאה (טבעונות מונעת פגיעה בתרנגולות ובפרות) אלא משום שטבעונות היא פחות הרגלית מצמחונות. בדרך-כלל, קל מאוד לזהות מוצרי בשר ולהימנע מהם – ובכך להפוך את עצם קניית המזון ואכילתו לשגרה שאינה דורשת עוד מעורבות מוסרית מעבר לממד המשפחתי והחברתי. אולם ביצים וחלב מוחדרים למוצרים שונים באופן שדורש מאמץ לזהותם. במידה רבה, לא ניתן בתרבות שלנו להתרגל לטבעונות באופן מלא; השאלות המוסריות ממשיכות ללוות אותנו במשך החיים גם בעצם בחירת המזון.

גבולות המידה הטובה

אז האם ככל שאדם עסוק יותר בבדיקת מרכיבי המוצרים שהוא קונה ולימוד תולדות הייצור שלהם הוא אדם טוב יותר? בהחלט לא! לבדיקות ולהחרמות יש טעם רק כל עוד הן רציונליות. כאשר מתמקדים במרכיבים הנמצאים בכמויות זעירות במזון, שהחרמתם אינה משפיעה בפועל על התעשייה, אי-אפשר עוד לדבר על "ערנות מוסרית למרחוק". תחת זאת מתגלים כאן דקדקנות וטרחנות, מאמץ לכונן זהות מיוחדת או אנטי-חברתית באמצעות ההחרמות, עיסוק נרקיסיסטי בטוהר, ובקיצור – מידות רעות.

בנוסף לכך, "ערנות מוסרית למרחוק" היא רק מידה טובה אחת, וכדי לחיות חיים טובים (במובן המוסרי) יש לאזן בין ההשקעה במי שרחוק ממך לבין ההשקעה בקרובים אליך ובעצמך. האדם הטוב צריך לפלס את דרכו בין התפקידים השונים ולעתים סותרים שהוא ממלא בחייו. מידת ההצלחה בכך תלויה בתבונה מוסרית, כי מרשם להתנהגות הראויה בכל מקרה ומקרה אין בנמצא.

אז מדוע להעביר את הגבול דווקא בהחרמת בשר, ביצים וחלב? יש לכך נימוקים מוכרים וטובים במונחים של מניעת סבל וכיבוד זכויות בעלי-חיים. אולם זהו גבול סביר גם במונחים של מידות טובות – הן משום שהחרם על תעשיות אלה הוא אפקטיבי ולכן הוא מהווה בחירה רציונלית, והן משום שהטבעונות היא גבול ברור ומעשי, שאינו דורש מאתנו מאמץ בלתי מאוזן לזהותו ולשמור עליו מול שאר תביעות החיים. השפה של "תורת המידות הטובות והרעות" מותירה לנו מקום לשיקול דעת – להקל בדרישות הטבעונות או להחמיר בהן בהתאם לנסיבות התובעות איזון עם סוגיות מוסריות אחרות. אולם קשה להעלות על הדעת דיון מעודכן, כן ואמיץ בנושא זה, שלא יעמיד את הטבעונות בתור כיוון רצוי.

*המושג "תורת המידות" משמש בטקסטים רבים בתור תרגום ל-moral philosophy או ל-ethics. זהו תרגום מבלבל, כי כאמור הפילוסופיה של המוסר עוסקת לאו דווקא במידות. המושג שאני משתמש בו כאן, "תורת המידות הטובות והרעות" הוא תרגום מסורבל ל-virtue ethics.

המאמר מבוסס על דיון בהנחיית המחבר, שנערך בהפקת אנונימוס ב-26.8.2008.