הפרות החופשיות האחרונות, בספרו של פרנק דאלבי דייויסון, Man-Shy

ספרו של פ. ד. דייויסון מתאר את עולמן ואת הכחדתן של הפרות האחרונות שקיימו חיי בר בקווינסלנד, אוסטרליה, לפני כ-80 שנה. אריאל צֹבל סוקר את הספר ואת הצלחתו הייחודית בתיאור המתחולל בנפשן של פרות בצל האלימות האנושית. (פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 189, 12.2.2005).

הולדת הספר

Man-Shy הוא סיפור חיים של פרה אחת ושל העדר החופשי שבתוכו חיה, ברגע היסטורי טראגי בתחילת המאה העשרים, אז חוסלו עדרי הבקר החופשיים בקווינסלנד (צפון מזרח אוסטרליה). הסיפור בדיוני, אך דייויסון (1970-1893) כתב אותו בריאליזם חד, על בסיס היכרות אינטימית עם אזורי הספר. הרעיון לסיפור צץ במוחו בהיותו חייל ומתיישב באזור ספר, כשרכב לחפש בקר ש"איבד":

"ראיתי מביטה בי, כמה יארדים ממני מבעד לשיחים, בהמה מרשימה ביותר, אדומה כדם, שלא הייתה שייכת לי. ישבתי על הסוס והבטתי, והיא עמדה והתבוננה, ואז זזתי, ופתאום היא נעלמה, מפלסת את דרכה בסבך."
(מצוטט ב-Pegasus Book Orphanage)

המפגש עם החיה המסתורית הותיר בדייויסון רושם עז. את הסיפור שרקם בעקבות המפגש פרסם בהמשכים, אולם נתקל בסירוב המו"לים לפרסם ספר שלם על פרה. דייויסון הדפיס את הספר כדפים נפרדים, כרך אותם במו ידיו ומכר מדלת לדלת כרך מאולתר, אשר זיכה אותו בסופו של דבר בפרס היוקרתי של הספרות האוסטרלית. ב-1931 יצא Man-Shy לאור כראוי ונמכר ברבע מיליון עותקים.

לידה בטבע

הפרה האדומה, גיבורת הספר Man-Shy, הייתה בת הזקונים של פרה קשישה. הבקר באזור חי כמעט חופשי עד ללכידה ולנסיעה למשחטה, והמאבק היום-יומי נערך על הגישה למים. הפרה הקשישה מעדה וטבעה בבור מים תלול ובוצי כשבתה הייתה בת ימים אחדים. למזלה של העגלה היתומה היא הבחינה בסבך בעגלה אחרת ישנה לבד, מוסתרת. היתומה פנתה לנוח איתה, והאם שחזרה מהמרעה הופתעה למצוא שתי עגלות במקום אחת, ולבסוף החליטה לאמץ את היתומה. כך, במאבק של הפרות עם איתני הטבע, נפתח הספר Man-Shy. מכאן ואילך יתרכז מאבקן של הפרות יותר ויותר בבני-אדם.

בשולי הביות

הפרה האדומה (שדייויסון לא נתן לה שם) נולדה לבקר כמעט פראלי (feral, מבויר), כלומר צאצאי חיות שהובאו לאוסטרליה מבויתות והתפזרו בטבע ללא ברירה מלאכותית. רוב קהילת הבקר שמרה על רוח מבויתת, אך היו בה גם חיות החוששות יותר מבני-אדם (man-shy) והסימנים היחידים שהסגירו את קיומן לעיניים אנושיות היו עקבותיהן ליד מקווי המים. הבוקרים כינו אותן scrubbers (מעין "חיות סבך") וראו בהן הפסד כלכלי ומטרד – חיות שקשה לכנסן למשלוח למשחטה, והן עלולות לעודד בקר מבוית יותר לחזור לחיי הפרא. הן חיו כחיות בר, ורבות מהן מתו כחיות בר – מרובי ציידים.

אות קין

כמעט כל הפרות והפרים עברו צריבת מספר – המגע המשמעותי הראשון שלהם עם בני-אדם. מבצעי הסימון נפתחו בהפחדה מאורגנת של כל העדר לתוך מכלאה על-ידי בוקרים עם שוט בידיהם וכלבים המאומנים לנשוך את רגלי הבקר. במכלאה הוכרעו החיות לקרקע באלימות, ולעורן הוצמדו תבניות מברזל מלובן. הפרה האדומה חמקה בשנה הראשונה לחייה מסימון המספר, ומפגשה הראשון עם האלימות האנושית נערך בגיל מאוחר יחסית – סיבה אפשרית לפיתוח אישיותה העצמאית, כפי שמעיר דייויסון כאילו כתב על חיה אמיתית. היא נאבקה במעניה בחירוף נפש, ולאחר שהכריעו אותה בחבלים וטבעו מספר על גופה – היא הצליחה לקפוץ על הגדר ולשמוט את עצמה בחזרה לחופש.

אקולוגיה של השמדה

פרות ופרים מעטים הצליחו לחמוק מהסימון ומהמשחטה, על-ידי התרחקות שיטתית מקרבת בני-אדם. אולם מנהל הבוקרים החליט להוסיף לרווחיו גם את גופותיהם, ושילח בהם את בוקריו המאצ'ואיסטים. דייויסון מתאר באופן מצמרר את החיות המבוהלות, פצועות משיני הכלבים, נחטפות ממחסה השיחים והסלעים שלהן ומובלות בריצה היסטרית עד שהן מאבדות תקווה ונכנסות למכלאה. הפרה האדומה השתמשה בניסיונה ונמלטה, אך שאר הפרות לא הבינו כיצד להתמודד עם גדר. הן סירבו לאכול והחלו לדעוך – עד להצלתן, שנשוב אליה בהמשך. מאבק הפרות באלימות הישירה של בוקרים, כלבים וציידים הסתיים עם שיטת ההשמדה הסופית: הגידור. הפרות החופשיות שרדו בחיי הבר באמצעות ידע שעבר מדור לדור על מקורות המים והמזון באזור מחיה גדול. אולם משעה שהמתיישבים החלו לגדר את הגישה למקורות המים, גורלן נגזר. הפרה האדומה נאלצה להוביל באישון לילה את שארית הפליטה של העדר לבור המים האחרון, שגדר הולכת וסוגרת את הגישה אליו. הפרות לא יכלו להסתיר את עקבותיהן, ולא נדרשו ימים רבים כדי שיכתרו אותן ויחסלו אותן ביריות. הפרה האדומה נמלטה עם העגל שלה, רק כדי לגווע בצמא.

רעיון החופש

Man-Shy הוא סיפור ייחודי משום שהוא עוסק בחיות ממין ביולוגי שבדרך-כלל נופל קורבן לחקלאות. אולם שלא כמו "דיוקנו של המבורגר כעגל צעיר", זהו למעשה סיפור על חיות בר. דייויסון הכיר היטב פרות המצויות בשליטת בני-אדם, אך את דמיונו שבו דווקא הפרות שנסתרו מעיניו. כמו סופרים רבים שכתבו על חיות בר, הוא היה אנוס להמציא את סיפור חייהן. קרוב לוודאי שהעניין בחיות החופשיות, בעיני הסופר ומן הסתם גם בעיני רבים מהקוראים, הוא אידיאה של החופש המגולמת בפרות שהצליחו לחמוק מידי השליטים האנושיים האטומים להבהיל, המביטים ביצורים חיים ואינם רואים בהם אלא צרור של חתיכות בשר מתומחרות.

פסיכולוגיה של פרות

אולם Man-Shy רחוק מלהיות בדיה רומנטית ואנתרופומורפיסטית. דייויסון כתב בזהירות, תוך העדפה לתיאור פעולות על פני מחשבות, והשתדל להיצמד למה שהוא יודע על יכולותיהן של פרות במציאות, ולא יותר. מצד אחר הוא גם חף מביהביוריזם (אשר מן הסתם לא היה מוכר לו) השולל בקנאות כל התייחסות לנפשה של חיה. כפשרה בין שתי המגמות, דייויסון מעיר שהמושגים שהוא משתמש בהם הינם תרגום של הפסיכולוגיה הפרתית לשפתנו – ולא האנשה. למשל (עמ' 44):

"שני רעיונות, כתוצאה מן הניסיון שלה [הפרה האדומה], נתקבעו בחוזקה בתודעתה. הראשון הוא שהיצורים הדו-רגליים, המסריחים, הצרודים, שלעיתים הופיעו על גבי סוסים ולעיתים ברגל, היו רעים – רעים לחלוטין! השני היה שהם לא היו כול-יכולים לחלוטין! אם נלחמת בהם בכל נקודה בהתמודדות, בלי לחוס על עצם או עור במהלך הקרב, בסופו של דבר היית מביסה אותם. לא שהפרה האדומה חשבה על כך באופן זה; אבל שני אירועים [השבי והבריחה] הותירו חותם עמוק בזיכרונה, ואפילו אצל החיה, הזיכרון מפתח אופי והוא מהווה מדריך למעשים בעתיד."

התוצאה של גישה זו היא דיוקן חודר ומשכנע של הפרות. דייויסון הרשה לעצמו לייחס להן מעשים גדולים, בתנאי שמעשים כאלה אפשריים במציאות ואפשר גם להסבירם לפי עקרונות סבירים של פסיכולוגיה פרתית. במובן זה, שיא הספר הוא שחרור הפרות הכלואות והגוססות על-ידי הפר הזקן. במקרה הפר לא נלכד; בחיפושיו אחר פרותיו שנחטפו הוא הגיע למכלאה ואיבד את כל זהירותו בשמחת המפגש המחודש. הבוקרים המשועשעים פתחו בפניו את השער – ונעלו את הפר עם עדרו. רק בערב, כשהבוקרים כבר הסתלקו, התחיל הפר להבין שנכלא. בניסיונותיו המבוהלים לברוח קרס קטע בגדר תחת משקלו העצום של הפר, וכך נמלטו איתו הפרות הגוססות. אם כן, דייויסון הצליח ליצור סיפור של שחרור בלי לכפות על דמות הפר מוטיבציות, תובנות וגבורה אנושיות. הסיפור מצליח לשכנע וגם לרגש – לא כמטאפורה להתגברות אנושית על פחד אנושי אלא בזכות הנהרת רגשותיהם האותנטיים, העמוקים והעזים, של הפר ושל בנות העדר שלו, אשר התמודדו עם אסונם ככל יכולתם. הצלחה ספרותית זו עוברת לכל אורך Man-Shy.

החקלאי, הצייד והאמן

דייויסון הצליח להיכנס לעולם הבקר, להזדהות עם החיות, להבינן – ולהעביר לקוראים את תובנותיו. זהו הישג מפליא ממש לאור העובדה שהקשר שקיים הסופר עם בקר בפועל התבסס על שליטה אלימה, כשעבד כבוקר. אולי הצלחת הסופר נובעת מכך שאימץ נקודת מבט של צייד כלפי הבקר החופשי. לעומת השליטה הכמעט-מוחלטת של החקלאי בחיות, צייד אינו יכול להכריע את החיות בלי ללמוד בסבלנות את אורחות חייהן ולצפות את התנהגותן מראש. ולמעשה, זו לא טביעת עינו של צייד שהופכת את Man-Shy לספר מרתק כל-כך אלא הרגישות המיוחדת של פרנק דאלבי דייויסון, שהצליח להתעלות מעבר למגבלות תרבותו ולהבחין באלימות האדישה והגורפת של בני-מינו, ובאסון שהם גורמים לבני מין אחר.

מקורות

Frank Dalby Davison, Man-Shy, (UK: Penguin Books, 1956. Originally published 1931).

"Frank Dalby Davison: Rejected Book Eventually Sold a Quarter of a Million Copies!”, Pegasus Book Orphanage, accessed 11.2.2005.

"Frank Dalby Davison", Oldpoetry, accessed 11.2.2005.

הספר Man-Shy אינו מופיע ברשת הספריות בישראל, אך אפשר להשיגו בקלות בחנויות באינטרנט.