מדי פעם מופיעות בעיתונות הפופולרית סקירות של מחקרים חדשים המוכיחים, כביכול, שלצמחים יש נפש. סקירות אלה מבוססות על מחקרים ממשיים, לעתים קרובות בערבובייה עם פסאודו-מדע ("החיים המסתוריים של הצמחים" וכדומה), ועם טיעונים מלאי סתירות פנימיות נגד צמחונות/טבעונות. תומכי זכויות בעלי-החיים מגיבים לעתים קרובות בביטול גמור ובלתי מוצדק של הטענות האלה. לפניכם ניסיון קצרצר לעשות קצת סדר בשיח.
1. יש דיון מדעי על נפש בצמחים.
השיח המדעי על נפשם של צמחים ועל התנהגותם איננו אוסף של שטויות אזוטריות. המוני מחקרים נערכו בתחומים אלה בשיטות המדעיות המקובלות והם פורסמו בכתבי-עת רבים ומכובדים בתחום הבוטניקה, על-ידי מיטב אנשי הממסד האקדמי. בשיח הזה מתוארים צמחים באמצעות מושגים כגון עקה (סטרס), התנהגות, תקשורת, העברת מידע, איתות, קליטה, תפיסה, דיבור, הקשבה, ציתות, שיחור מזון (foraging), אינטליגנציה וכיו"ב.
2. השימוש בחלק מהמושגים הוא מטאפורי.
כשבוטנאים כותבים על צמח שמדבר, למשל, הם עשויים להשתמש במושג ההתנהגותי-נפשי כביטוי מקוצר, שנועד לבטא תופעה שתיאורה המלא והמדויק מסורבל למדי. למשל, קל וקצר יותר לכתוב שהצמח מדבר מאשר להזכיר שוב ושוב שבעקבות פגיעה בחלק מהצמח, משתחררים מתוך חלק מסוים שלו כימיקלים מסוימים שנקלטים בצמחים סמוכים ומעוררים בהם תגובות מוגדרות. לבוטנאים ברורה המשמעות המטאפורית של המושג, ורק קורא חיצוני עלול להסיק שהבוטנאי טען כי הצמח פולט מילים, הוגה רעיונות וכדומה.
3. ההגדרה של רוב המושגים הנפשיים/התנהגותיים אינה נפשית(!)
בשפת היום-יום שעוסקת בבני-אדם, מושגים כגון עקה מצביעים בבירור על חוויה של מצוקה. ככל שהדבר ייראה מוזר לקורא החיצוני, בשיח הבוטני מושגים כאלה אינם מניחים כל מרכיב של חוויה (או תודעה, הרגשה, מחשבה, חיים מנטליים, חישה, חישוניות וכו'). אדרבה, הם מוגדרים שם במפורש במונחים של מצב סביבתי, נזק לגוף הצמח, תגובה של הצמח וכדומה, ללא כל מרכיב חווייתי.
4. הגדרה כזו של מושגים נפשיים/התנהגותיים מקובלת ביחס לחיות.
אפילו כאשר עוסקים במדע בחיות מורכבות, מושגים כגון עקה, תקשורת ותפיסה מוגדרים לעתים קרובות מתוך התעלמות מכוונת מכל מרכיב חווייתי. המדע עוסק בתופעות פומביות שניתן לקלוט אותן ישירות בחושינו הגופניים, וחווייתו הפרטית של הזולת אינה מתאימה למחקר כזה. לכן בשיח הזואולוגי יש נטייה חזקה להתעלם לחלוטין מחוויות ולעסוק רק בתופעות פומביות. השימוש במושגים נפשיים והתנהגותיים שאינם מצביעים על תוכן חווייתי איננו מיוחד אפוא לבוטניקה. הוא עולה בקנה אחד עם השימוש הנפוץ במושגים אלה בזואולוגיה, דהיינו כמושגים שמציינים תופעות פומביות בלבד ולא חוויות פרטיות של מושא המחקר.
5. בכל זאת, צמחים מתנהגים.
בוטנאים עשויים לבחור במושגים נפשיים והתנהגותיים לתיאור צמחים מתוך התרסה. ההתרסה אינה כנגד הכופרים שמכחישים כי צמחים מסוגלים לסבול, ליהנות, להשתוקק וכדומה, אלא נגד העמדה הנפוצה, שלפיה צמחים הם אורגניזמים סבילים לחלוטין, שקולטים גירויים סביבתיים במנגנונים מכניים או כימיים פשוטים ביותר ומגיבים עליהם בתגובות מקובעות לחלוטין ופשוטות ביותר. לבוטנאים שעוסקים בתקשורת בין צמחים, למשל, חשוב להדגיש שהצמח הוא אורגניזם פעיל ולא סביל בלבד, ושמנגנוני התגובה שלו אינם פשוטים ולעתים אינם מובנים. יש בוטנאים שאפילו השתמשו במושג ספישיסיזם כדי לציין את הדיעות הקדומות על סבילותם של צמחים. אך ככל הנראה, איש מבין הבוטנאים האלה אינו טוען שההתנהגות הצמחית כרוכה בחוויה.
6. כל דיון על נפש בצמחים צריך לעמוד בקריטריונים מקובלים.
המחלוקת המדעית על קיומה של נפש במלוא מובן המילה (כלומר, חוויה, תודעה וכו') ממוקדת בחיות ולא בצמחים: לאילו קבוצות של חסרי חוליות יש חוויות, ולאילו מהן (אולי בנוסף לחלק מהדגים) אין חוויות כלל, וכן באיזה שלב בראשית חייהם מופיעות חוויות בבעלי-חוליות, לרבות האדם. השיח בתחום זה מחייב הערכה משולבת של התנהגויות מסוימות, של מבנים מסוימים לעיבוד מידע (כגון מערכת עצבים), ושל יתרונות אבולוציוניים הטמונים ביכולת לחוות. כל שיח מדעי על נפש במלוא מובן המילה בצמחים חייב לעמוד בקריטריונים האלה. בכל מקרה, לא בכך עוסק השיח המדעי המפותח שמתאר צמחים במונחים נפשיים והתנהגותיים.
7. אז תכל'ס, צמחים סובלים וצריך להתחשב בהם?
הוויכוח המדעי על היכולת לסבול אפילו לא מתקרב לצמחים, אלא מתמקד בחיות מורכבות למדי. אבל צריך לזכור שההגדרה של נפש, חוויה וכדומה נתונה לשינויים, לפי צרכי הדיון. יתכנו הגדרות רחבות מאוד של נפש, שכוללות צמחים, בעיקר כאשר לוקחים בחשבון את יכולתם לקלוט מידע, לעבד אותו ולהעביר מידע. הגדרות כאלה, על כל פנים, מחמיצות את הייחוד של הנפש והחוויה החייתית, אותו ייחוד שבו תלויים מושגי המוסר המקובלים על רובנו.
פורסם במקור: החברה הרב-מינית: אנשים, חיות אחרות ומה שביניהם (דף פייסבוק), 14.6.2016.
מקורות שלא צוינו בפוסט
Tony Trewaves, "Plant Intelligence: An Overview," BioScience 66 (7), 1 July 2016, 542-551.
Anthony Trewaves, "Aspects of Plant Intelligence," Annals of Botany 92 (1), 1 July 2003, 1-20.
Omer Falik, Yonat Mordoch, Lydia Quansah, Aaron Fait, and Ariel Novoplansky, "Rumor Has It…: Relay Communication of Stress Cues in Plants," PLoS ONE 6 (11), 2 November 2011, e23625.
Jonathan Silvertown and Deborah M. Gordon, "A Framework for Plant Behavior," Annual Review of Ecology and Systematics 20, 1989, 349-366.
Marcel Dicke, Anurag A. Agrawal, and Jan Bruin, "Plants Talk, But are they Deaf?" Trends in Plant Science 8 (9), September 2003, 403-405.
מתוך תגובה לפוסט (אלעד מאיר):
סקירה יפה, אבל אני לא מסכים עם הרעיון שיש שיח מדעי על נפש של צמחים. אין שום שיח כזה, ואין שום מחקרים מדעיים רציניים שהצליחו להוכיח רעיונות שכאלו. השיח המדעי-בוטני נוגע לאופן בו הצמחים מגיבים לסביבתם המשתנה ולא לאופן בו הם חווים סובייקטיבית את העולם.
השיח שכן מייחס רגשות (אמוציות), נפש ותודעה לצמחים הוא שיח פסאודו-מדעי פר-אקסלנס. מדע זה לא.
אני מבין שאנחנו למעשה אומרים דברים דומים, אבל האופן שבו הצגת את הדברים נראה לי לא ברור ומטעה. אתה מדבר על סמנטיקה שבשיח המדעי שמתוכה אדם שאינו בקי בשיח הזה עלול לפרש אותו כייחוס אמיתי של נפש לצמחים, אך חשוב בעיני לנתק את הסמנטיקה הזו ולומר מפורשות — אין שום שיח מדעי המייחס נפש לצמחים.
תשובתי:
אני לא מסכים איתך שאפשר לנתק את הדיון הסמנטי מדיון בתוכן. במקרה הזה ובכלל. אם למושגים בסיסיים בנושא שמדברים עליו יש משמעויות שונות בהקשרים שונים, יש לכך השלכות קריטיות על תוכן הטענות בכל הקשר. לכן, לא זו בלבד שלא ראוי לנתק את הדיון הסמנטי מדיון בתוכן, אלא הדיון בתוכן חייב להיות משולב בדיון סמנטי, במיוחד כשמדובר בתכנים שהמושגים המכוננים אותם נושאים משמעות שונה בעליל בהקשרים שונים.
במקרה שלנו, קבעת בדבריך הגדרה מסוימת למשמעות של "שיח מדעי על נפש של צמחים," כאילו המשמעות הזו מוסכמת על הכל. זוהי בדיוק הבעיה: הקישור בין מושגים מהתחום הנפשי להגדרה "האופן בו הם חווים סובייקטיבית את העולם" אינו מוסכם על הכל, והגדרתך זרה לרובו של השיח המדעי שאינו עוסק בבני-אדם — שיח שמשתמש במושגים נפשיים רבים תוך התעלמות מחוויות סובייקטיביות.
הקושי שעמו מתמודד ההדיוט כאשר הוא נתקל בטקסטים הבוטניים הוא קודם כל קושי סמנטי. כאשר הוא קורא בספרות המדעית על צמחים אינטליגנטיים, מדברים, שרויים בעקה וכו', אני לא חושב שיש טעם להודיע לו בנחרצות "אין שום שיח מדעי המייחס נפש לצמחים." לפי הבנתו (כלומר, לפי המשמעות היומיומית שהוא מייחס לאותם מושגים נפשיים) קיים שיח עשיר כזה שחור על גבי לבן. הדיון הסמנטי הוא אפוא לב העניין.
