עם מלאת עשור לפטירתו, ממשיך דודו גבע (2005-1950) לבסס את מעמדו כאחד היוצרים המוערכים בתולדות ישראל. עדות לכך היא ספר חדש, "הברווז בעובי הקורה: בלבטי שליחות אזרחית," שיצא לאור על בסיס רשימות מתוך עזבונו.
הברווז של גבע נולד כמטאפורה לגבר תל-אביבי מרוט ומתוסכל. גבע בחר בברווז כי חשב שמדובר בחיה מגוחכת, עטיפה שמעניקה לגבר הלוזר מראה עוד יותר לוזרי. למרות השימוש בדימוי חייתי בתור מעטפת גרידא עבור תכנים אנושיים, המשמעות הגשמית של הברווז השתלטה לא פעם על המשמעות המטאפורית. ברבים מבין ריבועי "שירת הברווז" שפרסם גבע בעיתון "חדשות," המציאות של הובלה למשחטה, שחיטה ועימות מול צרכנית הבשר דחקה לשוליים את התוכן המטאפורי ותפסה תפקיד מרכזי. הברווז של גבע הפך אפוא ל"חיית המשק" הבולטת ביותר בתרבות הישראלית, ויש צורך במשקפיים אידיאולוגיים אטומים במיוחד כדי שלא לראות ביצירות הקומיקס ההן ביקורת על ניצול חיות.
עם זאת, לצד עבודותיו הביקורתיות, גבע הרבה להשתמש בדמות הברווז לתיאור מצבים שאין להם ולא כלום עם ברווזים. הספר החדש, "הברווז בעובי הקורה," שייך לסוג היצירות האלה: סיפור על אנטי-גיבור אנושי לעילא במעטפת ברווז. חגיגה לחובבי הפקידים הפתטיים של גבע, מן הסתם, אך מוצר חסר עניין בכל הנוגע ליחסי אדם-חיה.
פורסם במקור: החברה הרב-מינית: אנשים, חיות אחרות ומה שביניהם (דף פייסבוק), 24.11.2015.
